גם לאדריכלים המצליחים ביותר בישראל, יש בטן מלאה בנוגע לגורמים שהביאו למצבה העגום של האדריכלות בארץ, לכן זו הייתה הפתעה נעימה במיוחד לפגוש באדריכל ישראלי שהיצירתיות בועטת בתוכו, ויש לו שפע של אופטימיות בנוגע לתחום.
מתי ידעת שאתה רוצה להיות אדריכל?
אפשר לומר שכבר בתקופת הצבא, משום שבמסגרת תפקידי במודיעין חיל האוויר, עבדתי המון עם תלת-ממד וצילומי מבנים והתחום הזה משך אותי. ובנוסף, באותה תקופה הוריי עשו שיפוץ נרחב בדירה, ואני גליתי שאני אוהב מאוד את התהליך.
כמה שנים אתה עוסק במקצוע?
כבר 25 שנה. בשנת 1996 סיימתי את לימודי בטכניון. את התואר השני עשיתי באוניברסיטת "ברטלט" בלונדון.
איך היה ללמוד בלונדון?
מדהים. זאת חוויה שמלווה אותי עד היום. אני לוקח משם את הפנטזיונריות, את האובססיביות לשלמות ואת האמונה שהכול אפשרי. נכון שצריך להתאמץ, אבל בסופו של דבר אפשר להגשים את החלום, כל עוד לא מוותרים על הפנימיות.
כשחוזרים לארץ החלום מתנפץ?
נכון שיש הרבה יותר מכשולים, אבל בכול מקום יש מכשולים. הלכתי ללמוד ב'ברטלט' גם כדי לברוח מהמכשולים ובעיקר מהבירוקרטיה. חזרתי עם התחושה שהכול אפשרי, שלא רק שאפשר להתגבר על המכשולים, אלא שהמכשולים הם אלו שנותנים את הטעם למקצוע, משום שתכנון נכון נובע מהמגבלות של השטח.
לאיזה סגנון אדריכלות אתה מתחבר?
אני לא יכול להגיד שיש סגנון מיוחד, אני מעריך מאוד אדריכלות שבאה לחדש מבחינה צורנית ואפילו פנטזיונרית. אני אוהב אדריכלות שמייצרת משהו עכשווי וחדש, כל עוד היא מנהלת דיאלוג עם הסביבה ונותנת לסביבה את הכבוד שמגיע לה.
מהו מבחינתך ערך עליון?
הדו-שיח עם הנוף.
תכננתי במהלך הקריירה שלי גם פרויקטים ציבוריים, גם פרויקטים פרטיים, וגם עסקתי באדריכלות נוף. בכול אחד מהפרויקטים האלו היה לי חשוב לייצר דוח-שיח עם הסביבה, הנוף מבחינתי הוא אחד מחומרי הגלם של כל פרויקט.
אני גם מאמין שבית צריך להיות "מכונת מגורים", שחייבת לעבוד טוב ובהתאם לצרכים של הלקוח, אבל בלי להפריד בין האסתטיקה ובין הפונקציונאליות.
זה בעצם מתחבר ל"בנייה ירוקה"?
המונח "בנייה ירוקה" הוא כבר שחוק לדעתי. מה שאדריכל צריך לעשות בתחום הזה של "בנייה ירוקה" הוא להשתמש בהיגיון בריא, לתכנן בית שנעים לחיות בו בהתאם לאופי ולצרכים של הלקוח, ובהתאם לסביבה. ובנוסף שהבית יהיה חסכוני ויעיל מבחינת החימום והתאורה.
מה דעתך על מצב האדריכלות בארץ?
אני בן אדם אופטימי, אני משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה. במקרה של האדריכלות החצי המלא הוא שהאדריכלות בישראל התקדמה מאוד.
לאחר תקופה ארוכה שהמילה "אסתטיקה" נחשבה למילת גנאי, התפיסה התרבותית של המילה הזו השתנתה לטובה ויש באדריכלות התעסקות גדולה וטובה עם יופי.
ובכול זאת, יש טענות רבות בנוגע לזילות של המקצוע?
הזילות במקצוע נגרמת מכך שלכול פרויקט נכנסים היום המון מומחים ויועצים, וזה יכול ליצור מצב לא פשוט עבור האדריכל. אבל אם האדריכלים יבינו שהמקצוע שלהם השתנה וכיום הם יותר הבמאים של הפרויקט, ואם הם יבינו שתפקידם כבמאים הוא לא להיות דיקטטורים, אלא לאפשר לשאר השחקנים להביע דעה ואפילו לאלתר, הם יוכלו להוציא פרויקטים נפלאים.
מה הפרויקט הכי מאתגר שהיה לך?
יש לי בעיה עם המילה "הכי" – הכי טוב, הכי מוצלח, הכי יפה… בכול פרויקט יש אתגרים ומכול פרויקט אני לומד משהו חדש ותמיד יהיו פרויקטים שיפתיעו אותי.
בוא נדבר קצת על תהליך היצירה שלך…
היצירה שלי נובעת בראש ובראשונה מהלקוח. כאשר אני נפגש עם הלקוח אני מנסה לקלוט אותו, להבין מה מניע אותו ובעיקר מה עומד מאחורי הרצונות שלו. יש המון פסיכולוגיה מאחורי הדרישות של הלקוח וחשוב לי להבין אותה – רק כך אפשר לענות על הצרכים שלו.
אני רוצה לבנות בית שעונה גם על הצרכים הלא מודעים של אותו לקוח. המטרה שלי היא לייצר עבור אותו לקוח בסיס לחיים איכותיים, יעילים ונעימים, שהאסתטיקה, ההרמוניה והיופי משתלבים בהם.
אני משתדל גם לחשוב על חומרים חדשים ומאוד אוהב לשחק עם השתקפויות של אור ועם טקסטיל -במיוחד היום כאשר הגבולות בין החומר לבין הטקסטיל הולכים ומטשטשים. אני גם אוהב חומרים ממוחזרים וחומרים כגון ה"אקו-בטון" שהוא גם גמיש וגם אקולוגי – חומר כזה פותח ספקטרום רחב של אפשרויות. תאורה היא גם חומר גלם מדהים בעיניי, וגם אבן למרות ששימוש באבן נחשב לפוגע בסביבה, אבל אם מחפשים אבנים מקומיות ואם מוצאים דרכים אחרות לדאוג לסביבה, אפשר בהחלט לפצות על הפגיעה.
מה מייחד לדעתך את התכניות שלך?
אפשר לומר שאני מנסה להכניס מעין "טעות" או אם תרצי "חריגה" לתכנון, משום שזה מה שלדעתי פותח את המבנה ויוצר את השלמות. אין לי נוסחה לטעות הזו או מינונים ספציפיים, אבל זה האלמנט שנותן למבנה שתכננתי את המקוריות שלו. זה ממש כמו בטבע שיש לו "שגיאות", והשגיאות האלו הן פשוט מושלמות ואי אפשר להעתיק אותן.
אני יודעת שאתה גם עובד על פרויקטים בחו"ל, מה לדעתך ההבדל העיקרי?
ההבדל העיקרי הוא השינויים התרבותיים שהרבה פעמים באים לידי ביטוי בניואנסים קטנים, ולכן אני מרגיש שמפרויקטים מחו"ל אני לומד המון, ושהלימוד הזה משנה את צורת החשיבה שלי ופותח אותי לאפשרויות חדשות.
אז מה מייחד את האדריכלות הישראלית?
המטבח כמובן. המטבח הישראלי חייב להיות מרכז הבית, משום שהכול קורה סביב שולחן האוכל, ואני מרוצה מאוד מהחשיבה הזו. כמובן שהמטבח הישראלי עבר אבולוציה ובמקום מטבח קטן וצפוף אנחנו מקבלים מטבח כמעט ללא גבולות שנכנס לתוך הסלון.
האם אתה מרגיש שסגנון העיצוב שלך משתנה בתקופות שונות?
אני מאמין שכן, ברגע שהפכתי להורה לדוגמה, החשיבה התכנונית שלי הפכה להיות שהמשפחה היא המרכז, וזו חשיבה שונה לחלוטין מתקופת הרווקות שלי והיציאה לבילויים במועדונים.
אבל למרות זאת, השורה התחתונה תמיד הייתה ותמיד תהייה הצרכים של הלקוחות שעבורם אני בונה, בשילוב עם נאמנות לאני היוצר שבתוכי.
