ראיון עם אדריכלית הפנים צביה קזיוף
צילום: אלעד גונן.
בניגוד למעצבים רבים שמתחילים את הקריירה שלהם לאט ובזהירות, אדריכלית הפנים צביה קזיוף קפצה מיד בתום הלימודים למים סוערים של קריירה עמוסת אתגרים. בשנים הראשונות היא עבדה ממשרדה הביתי, אך כשהעבודות החלו לזרום והפרויקטים הלכו ותפחו – היא פתחה משרד ביפו העתיקה. "אפשר לומר שהפרויקט ששינה עבורי את חוקי המשחק מבחינתי היה עיצוב אולם התצוגה של חברת רשפים", היא נזכרת כשאנחנו נפגשות. "זאת הייתה הפעם הראשונה שהתבקשתי לעצב שטח בגודל של 480 מטר, שכלל אולם תצוגה, משרדים ומחסן תפעולי – משימה מאתגרת, אבל ידעתי שבעזרת לימוד הנושא, מחקר מעמיק ובדיקת פרויקטים דומים אצליח לעשות זאת".
בואי נתחיל מההתחלה, תמיד ידעת שאת רוצה להיות מעצבת?
"כשסיימתי את שירותי הצבאי נרשמתי ללימודי תואר ראשון ביחסים בין-לאומיים ואף הייתי ראש דסק במשרד החוץ, אבל בתוך תוכי ידעתי שעיצוב ואסתטיקה הם הייעוד שלי ומהר מאוד שיניתי כיוון. היום אני חושבת שהשילוב בין "יחסים בין-לאומיים" לבין עבודתי כמעצבת מעניק לי יתרון גדול. ביחסים בין-לאומיים לומדים את פסיכולוגיית ההתנהלות מול אנשים, והרי הכול מתחיל ונגמר באנשים – אין הבדל אם מדובר בהתנהלות מול מנהיגים או מול לקוחות, בשני המקרים אני צריכה להיות פסיכולוגית ולפעמים גם פוליטיקאית".
עם איזה לקוחות קל יותר להתמודד – פרטיים או מוסדיים?
"אני מאושרת מכך שיש לי את שניהם. הלקוחות הפרטיים הם אמוציונליים יותר בנוגע לביתם ולפעמים זה יכול להקשות על התהליך, אבל אין תענוג גדול יותר מלראות את שביעות רצונם מהתוצאה. ואילו בפרויקטים מסחריים, החשיבה היא יותר שכלתנית ומדויקת, כלומר, אני חושבת מה כדאי לעשות כדי שהחלל יתאים למותג ויממש את מלוא הפוטנציאל שלו. אני בהחלט יכולה לומר שאני נהנית משני העולמות".
סימן שזה אפשרי
בפרויקט עיצוב המפעל של חברת רשפים, שעוסקת בייצור דלתות ביטחון מעוצבות, הבינה קזיוף שהבעיה של אולמות התצוגה בתחום זה היא פספוס חוויית הקנייה: "כשבדקתי את התחום הרגשתי שהעיצוב של אולם התצוגה הוא טכני, שאין רגש שמחבר את הלקוח אל המוצר. לקוח שמגיע לאולם התצוגה לא יכול לדמיין איך הדלתות ישתלבו בביתו. זו הסיבה שהחלטתי לעצב את אולם התצוגה של חברת רשפים כמקום ביתי יותר, שכולל גם מטבח שאפשר לשבת בו באווירה רגועה, לתכנן ולדמיין".
"כשהסכמתי לעצב את המפעל לא היה לי ניסיון קודם בתחום", היא נזכרת. "אמרתי לעצמי – אם מישהו עשה את זה פעם סימן שזה אפשרי". המשפט הזה ליווה אותה גם בתהליך העיצוב של בית הכנסת "ניר אברהם", פרויקט מאתגר נוסף בעל חוקים נוקשים, בו החליטה לשבור את מה שהיה מוכר ונהוג ולצקת פנימה את חזונה – לתת למבקר במקום הרגשה שהוא משאיר את החומריות בחוץ ועובר "מחול לקודש".
איך ניגשים לפרויקט כל-כך רגיש?
"ניגשתי אליו בזהירות רבה, כפי שניגשים לכלה ביום כלולותיה. ביקרתי בהמון בתי כנסת ועשיתי עבודת מחקר מעמיקה על התחום. בסופו של דבר הגעתי למסקנה העיקרית – שמרבית בתי הכנסת עמוסים מדי, כי הם מנסים להכניס פנימה את הכול: סיפורים מהתורה, מזלות, שבטים. אני החלטתי ללכת על מוטיב אחד – השבטים, ולשים דגש על המאפיינים שאני מתחברת אליהם".
למשל?
"אני אוהבת את עבודות הנגרות של ארון הקודש. שמחתי שסוף כל סוף אני יכולה לעבוד עם פיתוחים, להיסחף קצת עם קישוטים בסגנון רומי, שאני יכולה להיות רומנטית יותר. ובנוגע לעומס – אני מאמינה שבעיצוב, כמו בכל דבר אחר בחיים, צריך לשמור איזון ומינונים נכונים".
קזיוף לא רק מדברת על עיצוב מאוזן, אלא מצליחה להכניס איזון גם לתוך החיים שמחוץ למשרד. אמנם מדי יום היא מתעוררת בשש בבוקר וכמעט מיד מתחילה לעבוד, ואמנם היא מסמסת ושולחת אימיילים ללקוחותיה גם בשעות לא שגרתיות, אבל למרות זאת, היא מקפידה להתאמן בריצה כשלוש עד ארבע פעמים בשבוע ואף משתתפת קבועה במרתונים. "אני חושבת שמגיל 40 מתחיל איזה שינוי ויש רצון להזיז את הגוף ולעסוק בספורט, במיוחד אצל אלו שעובדים ברמת מתח גבוהה", היא מסבירה. בסופי שבוע, צביה מקפידה להתנתק לחלוטין מעבודתה.
כשאני שואלת את צביה מי בעיניה הוא הלקוח האידיאלי, היא עונה לי ללא היסוס: "לקוח שסומך עליי עד הסוף ולכן ממשיך לחיות את חייו ונותן לי לעשות את עבודתי. ככל שהלקוח משחרר יותר, כך אני אחראית וחופשיה יותר ואז התוצאה היא נהדרת".
היו פעמים שהתייאשת למשל בעבודה מול לקוחות שלא רוצים לשחרר?
"לפעמים יש לי רגעים קטנים של ייאוש, זה קורה בעיקר כשאני מתמודדת עם חברות הבנייה שנותנות לי את ההרגשה שאין להן מחויבות – לא אליי ולא אל הלקוח שלי. זאת הרגשה כמו של דון קישוט – יש פרויקטים שבכל פעם שאני מגיעה לשטח אני מוצאת שיש טעות שצריך לתקן וזה הופך את העבודה לסיזיפית".
יש הטוענים שהאדריכלות עוברת תקופה לא טובה בעיקר מבחינת שכר הטרחה, מה דעתך?
"יש כאן אמביוולנטיות, מצד אחד אני מרגישה שיותר ויותר אנשים מבינים את הערך בשכירת שירותיו המקצועיים של מעצב, ומצד שני הרבה שחקנים חדשים נכנסו לזירה והלקוחות לא תמיד מבינים שיש הבדל עצום בין אדריכל חסר ניסיון שמוכן לעבוד בכל מחיר לבין שכר הטרחה של אדריכל ותיק שיש לו ניסיון וקבלות מהשטח".
מה הכי מרגש אותך בפרויקט הסיום או התחלה?
"בפעם הראשונה אני מתרגשת כשהלקוח מאשר לי את ההדמיות, ובפעם השנייה ההתרגשות מגיעה כשאני רואה שהבית יצא אפילו יפה יותר מההדמיות".
